באיראן, אנשי דת לא נשארים מאחורי דוכן התפילה – הם שותפים לחיי היומיום של הציבור

באיראן, תפקידם של אנשי הדת רחוק מלהסתכם בהובלת תפילה. בהתאם לתפיסה השיעית, הם משולבים בלב חיי הקהילה: מקשיבים, מלווים, ועוזרים לפתור בעיות יומיומיות. המסגד, שהוא הרבה יותר ממקום תפילה, משמש מוקד חברתי לפעילות קהילתית ויוזמות מקומיות – ממש הלב הפועם של השכונה. כך מתעצם הקשר בין הדת והחיים עצמם.

הקשר הלבבי בין אנשי הדת באיראן לעם

למען האמת, הקשר בין אנשי הדת באיראן לבין העם הוא עמוק ונרחב. בניגוד לדתות רבות שבהן אנשי הדת מוגבלים למקומות פולחן, באיראן—לפי האמונה השיעית—אנשי הדת נוכחים בחיי היומיום של האנשים ומנסים לעזור להם בפתרון בעיותיהם.

לפי השקפה אסלאמית זו, המסגד אינו רק מקום תפילה, אלא גם מרכז חברתי לשכונה, מקום שבו התושבים מתחברים, מכירים זה את זה, ופועלים יחד לפתרון בעיות. המסגד נחשב ללב הפועם של הקהילה, עם תפקיד חשוב בקידום רווחת התושבים.