מבנה תלת־ממדי בדמות תא כלא, שהוצב בכיכר תג'ריש בטהראן, משך את תשומת לבם של העוברים והשבים. בתוך התא צעד גבר בחליפה כהה ובעניבה אדומה, שפניו דמו לאלה של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. הוא אחז בסורגים, נע בחלל הקטן ולעיתים אף התיישב על המיטה. עוברי אורח עצרו מול המיצג כדי לצלם ולהסריט אותו, וחלקם הגיבו בבדיחות או בהערות. המיצג הוצב ב־21 באוקטובר 2026, ותוך זמן קצר זכה לתשומת לב תקשורתית.

הרחוב: גלריה שלא צריך לקנות אליה כרטיס
אמנות רחוב יכולה להפוך מרחבים ציבוריים לבמה להצגת מסרים חברתיים ופוליטיים. בניגוד למבקרים בתערוכה, קהל היעד של יצירות כאלה מורכב מעוברי אורח, שעשויים לעצור מולן לכמה רגעים בלבד.

במקרה הזה, דמותו של גבר שפניו דמו לאלה של טראמפ, בתוך חלל קטן דמוי תא כלא, הציגה דימוי סמלי של נשיא ארצות הברית. חלק מהעוברים והשבים צילמו והסריטו את המיצג, ואחרים הביעו את תגובתם באמצעות בדיחות או הערות.

אחד הגברים שנכחו במקום התבדח על האפשרות לשלם דמי ערבות. נער צעק אף הוא איום כלפי טראמפ. תגובות אלה היו חלק מהמפגש של העוברים והשבים עם יצירה שהוצגה במרחב הציבורי של העיר; עם זאת, אין לראות בדעותיהם של אנשים ספורים ייצוג לעמדתם של כלל תושבי טהראן.

כשהמחאה הופכת לדימוי
בשנים האחרונות הוצגו במקומות שונים בטהראן ציורי קיר ומיצגים סמליים העוסקים בארצות הברית ובישראל. באמצעות דמויות מוכרות, סמלים וסיסמאות קצרות, יצירות אלה מכניסות מסרים פוליטיים אל המרחב הציבורי של העיר.

אחד המועדים הקשורים לדימויים אלה הוא יום השנה ל־4 בנובמבר, תאריך המזוהה בלוח השנה הרשמי של איראן עם השתלטות על שגרירות ארצות הברית בטהראן בשנת 1979. באותה עת השתלטה קבוצת סטודנטים איראנים על השגרירות, במחאה על החלטת ארצות הברית לאפשר למוחמד רזא שאה פהלווי, מלכה המודח של איראן, להיכנס למדינה לצורך קבלת טיפול רפואי. הסטודנטים חששו גם שוושינגטון תפעל להשבת השאה לשלטון ולהתערבות מחודשת בענייניה של איראן. המשבר הפך לאחת מנקודות המפנה ביחסי איראן וארצות הברית לאחר המהפכה של 1979.

ביום השנה לאירוע, ב־4 בנובמבר 2025, הוצגו דמויות סמליות של דונלד טראמפ ובנימין נתניהו, שעוצבו כשהן תלויות בחבל סביב צוואריהן. כלי תקשורת בינלאומיים סיקרו גם הם את התמונות.

לאחר פרוץ המלחמה של ארצות הברית וישראל נגד איראן בפברואר 2026, בלטו יותר דימויים וסיסמאות נגד ארצות הברית וישראל במרחב הציבורי של טהראן. ביולי 2026 הוצג בציור קיר בכיכר אנקלאב טראמפ בתוך ארון קבורה שחור; הדימוי השתמש בסמלים של מוות ונקמה כדי להעביר מסר פוליטי.

כיכר אנקלאב נמצאת במרכז טהראן, סמוך לאוניברסיטת טהראן, והיא מוכרת כמקום שבו נערכות התכנסויות ומוצגים מסרים פוליטיים. מיקומה של הכיכר מביא לכך שציורי הקיר שבה נחשפים לעיניהם של אזרחים רבים.

ב־31 באוגוסט 2026 נחשף בכיכר ג'ומהורי בטהראן ציור קיר נוסף, שעליו נכתבה הסיסמה: «זו לא אחיזת עיניים; תמצמץ – ותיעלם!». הכיכר נמצאת באזור המרכזי של העיר, ובמרחב הציבורי שלה מסרים חזותיים וסיסמאות נחשפים לעיני העוברים והשבים. לסיסמה שביצירה היה אופי של אזהרה; עם זאת, פרשנותה המדויקת תלויה בהקשר ובכוונת יוצריה.

דוגמה נוספת לגישה זו היא ציור קיר בכיכר אנקלאב, שנחשף ב־7 באוקטובר 2026, במלאת שלוש שנים למבצע «מבול אל-אקצא». זהו השם שבו השתמש חמאס למתקפה בהובלתו נגד ישראל ב־7 באוקטובר 2023. המתקפה כללה ירי רקטות וחדירת חמושים לשטח ישראל.

ציור הקיר, שנשא את הסיסמה «מבודדת יותר ויותר», הציג את בנימין נתניהו מול מושבים ריקים באו"ם. השילוב בין הדימוי לסיסמה שיקף את תפיסת היוצרים בנוגע לבידודה הבינלאומי של ישראל. גם רשת אל-ג'זירה סיקרה את היצירה.

מרחובות טהראן לתקשורת הבינלאומית
המיצג בכיכר תג'ריש משך את תשומת לבם של כמה כלי תקשורת זרים. סוכנות הידיעות הצרפתית וכלי תקשורת ובהם טיימס אוף ישראל, ערב ניוז ודאון עסקו בתמונה ב־22 באוקטובר 2026. גם יורוניוז פרסית פרסם ב־22 באוקטובר כתבה שכותרתה: «טראמפ מאחורי סורג ובריח בכיכר תג'ריש: מה אומרים האנשים?». העיתון הגרדיאן התייחס למיצג גם הוא במסגרת כתבת תמונות שפורסמה ב־21 באוקטובר.

פרזאנה ערבזאדה, אישה בת 30 שנכחה במקום, אמרה כי בתחילת המלחמה טען טראמפ שבכוונתו לסייע לעם האיראני, אך לדעתה מצבם של האנשים הורע. היא הביעה תקווה שיום אחד יתרחש במציאות אירוע דומה לזה שהוצג במיצג.

יורוניוז פרסית דיווח גם כי חלק ממשתמשי הרשתות החברתיות תיארו את המיצג כ"מוזר" או מתחו עליו ביקורת. תגובות אלה הצביעו על כך שהיצירה עוררה פרשנויות שונות בקרב הקהל.

הסיקור של יצירה בכלי תקשורת זרים אינו מעיד בהכרח על הסכמתם של כלל הקוראים למסר שלה. עם זאת, הוא ממחיש כיצד דימוי המוצב במרחב הציבורי יכול לחרוג ממקום הצגתו ולהפוך לנושא לדיון תקשורתי.

עיר שמדברת באמצעות הדימויים שלה
המיצג בכיכר תג'ריש הוא דוגמה לשימוש באמנות רחוב כדי להעביר מסר פוליטי בטהראן. היצירה, שהתבססה על דמות מוכרת ועל דימוי סמלי, משכה את תשומת לבם של העוברים והשבים ושל כלי התקשורת.

בעיר שבה ציורי קיר, סיסמאות ומיצגים סמליים הם חלק מהנוף הציבורי, יצירות כאלה עשויות לשקף את עמדותיהם הפוליטיות של יוצריהן. עם זאת, כדי להעריך את השפעתן על דעת הקהל, יש להבחין בין המסר שהתכוונו היוצרים להעביר, תגובותיהם האישיות של העוברים והשבים והאופן שבו קהלים רחבים יותר מפרשים את היצירות.